גוף ציפור

ֿ

מתוך פרקי שירה, מַיִם אוֹמְרִים: "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ"  (ירמיהו נא, טז) 
זהו סיפור מסע על דמות שהיא חצי אישה-חצי ציפור. כישות ממשית המסוגלת לקיום שאינו תלוי במגבלות הגוף הפיזי, היא נעה במרחב בזרם התודעה ומתקיימת במספר מישורים בו-זמנית. ״אומרים שציפורים הן נשמות שמעבירות מסרים, הן נודדות בין עולמות״. ג-וף ציפור חיה בתפר שבין העולמות, היא שטה בזמן, שוחה לתוך נפש האדם, חוקרת את גבולות הגוף כשהיא עטופה בריקוד לא מתפשר.
"הדמות הזאת חיה במציאות סוריאליסטית מתהלכת בכדור הארץ ומחוצה לו רוקדת עם כנפיים בגב כפות הידיים הופכות לעננים שמטפטפים טיפות של גשם על אדמה יבשה היא שוחה בתוך האברים הפנימיים שלה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כמו דג במים עוברת דרך הנימים הדקים הוורידים הדם שזורם בתוך העורקים מרכיבה את גופה מחדש נהפכת לג-וף ציפור…
מי אמר מי ראה מי שמע מי ידע מי מי מי אני אני אני"

כוריאוגרפיה: מירב כהן / רקדן: ארתור אסטמן / מוזיקה מקורית: איתי זילבר / עיצוב תלבושות: דניאלה רוטמן  /  ייעוץ אמנותי: ליזה לוריא / הפקה: דנה צולי