המרכבה

המרכבה היא פסיפס של סיטואציות המשרטטות בחלל רשמים עדינים של כאב. החומר התנועתי בנוי על טקסטים החוקרים מצבים של אסונות כמציאות תודעתית קולקטיבית.
היוצרת בוחנת ביחד עם הרקדניות את הגבול החי בין החיים למוות, את ה״קצה״ כפי שהיא מגדירה אותו, ואת הצורך שלנו כבני אדם לשרוד.
״שכבה לידי אישה, היא כבר לא הייתה בהכרה. רקדתי איתה וואלס, אני והיא עירומות, אני והיא כחיות טרף. היא רכבה עליי ואני עליה. תפרתי אותה עליי כמסכה ויריתי דרכה, וכל פעם שיריתי האיברים שלה התפזרו לכל עבר״ (כהן).