״וכשהבהמה חזרה״

היה לי זנב, הפשטתי את עורי ורכנתי כבהמה על האדמה.
שיני היו כסכין חדה להוטות לצוד כבש במרעה.
הסוואתי עצמי בעשב והשקתי אותו. קיוויתי שהעשב יצמח לי בתוך הגוף.
חיכיתי לפגוש את הפחד ולהקשיב למוזיקה המתנגנת מתוכו
התענגתי על הכאב.
וכשהבמה חזרה
וכשהבהמה ייללה
וכשהבהמה ניקרה
וכשהבהמה זרעה זירעה עלי
וליקטה בחיוכה חיוכי
שרפה אותי בשלולית הדם שלה.