״באגים״ הינה מופע סולו המתאר דואליות של אדם החי בתוך גוף מכני ורובוט החי בגוף של אדם.
המכונה בודקת את גבולותיו הפגומים של הגוף, ומנסה לשבש את המערכת במטרה להשתכלל. החיפוש אחר השלמות והתשוקה להשתנות גורמת לבאגים במערכת. הגוף עובר טרנספורמציה והופך למכונה מאומנת ונטולת רגשות ותוכן אשר בהדרגה גורמת להשמדת המציאות שבה היא חיה.
הגוף הופך לזירת פעולה, המביאה את התודעה למצב אחר, במטרה ליצור טרנספורמציה של חוויה במימד הבמה, תוך התבוננות בגוף שנעלם מהזהות היומיומית שהוא מייצג. דיאלוג בין פעולה אנושית ולא אנושית. דיאלוג בין אובייקט ונושא.

באגים בביצוע מירב כהן
עבודתה של מירב כהן, באגים, עסקה במערכת היחסים בין הגוף האנושי ובין המכונות שמקיפות אותו, ושבמידה רבה משתלטות עליו. כהן בחרה לרקוד בסולו שיצרה, וביקשה לגלם את שני הקצוות – המכני והאנושי באמצעות גופה שלה. המפגש בא לידי ביטוי בעיקר במפגש בין המוזיקה המתוכנתת והאלקטרונית מאוד, לבין הגוף והתנועה הכמעט-חייתית של כהן. בחלקה הראשון של העבודה הוסיפה לקונטרסט הזה גם הבמה החשופה והמוארת, שיצרה תחושה של ניכור מצד אחד, ושל גוף עירום כמעט מצד שני. כהן הצליחה לבטא את שם היצירה, ״באגים״, גם מעולם המחשבים והטכנולוגיה וגם במשמעותה המקורית – כחרקים, שחיים על ובתוך האדמה. – טל לוין, הארץ