שתי יצירות מחול חדשות
גוף אישה קפיצה | גוף ציפור
גוף-אישה-קפיצה
כוריאוגרפיה- מירב כהן / רקדניות- מעין נחום, עדי נאור, גאות ניב / מוזיקה מקורית- איתי זילבר
ארט ותלבושות- ליזה לוריאֿ/ דניאלה רוטמן / ניהול חזרה- אלון קרניאל / ניהול הצגה- תמר בר ניב
עיצוב תאורה – אלי אשכנזי / הפקה – טל ריינן
כולנו מתמודדים עם אתגרים בחיים, זה יכול להיות ״אתגר קטן״ ומצד שני יכול להיות משהו שיזעזע לנו את המערכת. יצירה זו מדברת על הרגע שבו אנחנו מצליחים לאסוף את עצמנו ולצלוח את האתגר יהיה אשר יהיה. הגוף מנתר, הגוף מזנק, הגוף קופץ, צונח ונוחת…
זהו סיפור בעל אופי דוקומנטרי, על ארבע נשים החוזרות בזמן, להתמודדויות משמעותיות שעברו בחייהן, כדי להציף, להתבונן ולעזור אחת לשנייה לצלוח אתגר משותף – להמשיך בחיים ולחיות עם עצמן בהשלמה. התקשורת עוברת טרנספורמציה, המילים הופכות לתנועה, הרגש מקבל ביטוי פיזי והבעתי, הדיאלוג הופך חושפני, אישי ופנימי יותר ויותר.
כמו במרוץ שליחים הן רצות על מסלול, כשכל אחת מנסה לזנק הכי טוב שאפשר כדי לצלוח את האתגר המשותף. המוטיב של הקפיצה חוזר בצורות שונות ביצירה בשביל להעביר את המסר שהקפיצה ביצירה היא דימוי לאמונה, אומץ וביטחון.
היצירה מעלה נושאים מורכבים ואקטואליים, שבמידה רבה משקפים את הלך הרוח שלנו כנשים בחברה הישראלית, הרואה את עצמה מודרנית ומתקדמת. אך האם כך הוא המצב?
נושאים כמו ביטחון אישי, חברה שמרסנת נשים בעלי אופי מסויים, קוד לבוש והופעה חיצונית, חרמות ועוד.
ארבע הנשים הן כולנו, מישהי, כל אחת ואף אחת.
״אנחנו גוף אישה ללא קשקשים
אנחנו משוטטות בחלל תופסות את עצמנו חזק ככה בנראות של הגוף
תקשורת בין גוף לגוף כלי אמפטי בין הדפנות של האינטליגנציה
רצנו כמו נמרות ביער אף אחד לא החזיק לנו את היד היינו מאושרת לא החלקנו במדרון שחינו עמוק במצולות של מחשבות ללא כל היסוס מאחורי גב ראינו את מי שהיה שם אני והיא והיא
ברגע אחד, לא הייתה תזוזה, וברגע השני, הגוף רעד.
רעדנו מתוך געגוע להפוך להיות
גוף אישה"
ג-וף ציפור
כוריאוגרפיה- מירב כהן / רקדנית- גאות ניב / מוזיקה מקורית- איתי זילבר / ארט ותלבושות- ליזה לוריאֿ/ דניאלה רוטמן / ניהול חזרה- אלון קרניאל / ניהול הצגה- תמר בר ניב / עיצוב תאורה – אלי אשכנזי
הפקה – טל ריינן
זהו סיפור מסע סוריאליסטי על דמות שהיא חצי אישה חצי ציפור. כישות ממשית המסוגלת לקיום שאינו תלוי במגבלות הגוף הפיזי, היא נעה במרחב בזרם התודעה ומתקיימת במספר מישורים בו זמנית. ״אומרים שציפורים הם נשמות שמעבירות מסרים הן נודדות בין עולמות״. גוף ציפור חיה בתפר שבין העולמות, היא שטה בזמן לעבר הלא נודע, שוחה לתוך נפש האדם, מולידה הוויה חדשה בין שמיים לארץ, עטופה בריקוד לא מתפשר. מוטיב המים ביצירה מסמל את הבריאה. מכונת מים אין סופית המבטאת את התלות שלנו בטבע והקשר שלנו לעולם פיזי ומטאפיזי בעבר ובהווה. זרם המים הוא התודעה שמכילה מחשבות, מילים, דימויים, תחושות ותשוקות הקיימות בכל רגע בתוך הריקוד. הדמות ביצירה עוברת טרנספורמציה של הגוף ומסמנת את רגע הלידה ועד הרגע שהנשמה משתחררת מהגוף. כפות הידיים שלה הופכות לעננים שמטפטפים טיפות של גשם על אדמה יבשה. היא שוחה בתוך האיברים הפנימיים שלה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כמו דג במים. עוברת דרך הנימים הדקים, הורידים, הדם שזורם בתוך העורקים. מרכיבה את גופה מחדש הופכת לג-וף ציפור… מי אמר? מי ראה? מי שמע? מי ידע? מי? מי? מי? אני, אני, אני.
מירב כהן כוריאוגרפית משנת 2008. זוכת פרס שרת התרבות והספורט ליוצרים עד 10 שנים לשנת 2015. בוגרת מגמת מחול רעות ויצו, והסדנה להכשרת רקדנים. יצירותיה מציגות בפסטיבלים ותיאטראות בארץ ובחו"ל ביניהם: זירת מחול, גוונים במחול, פסטיבל עכו, מחולוהט, חשיפה בין לאומית, תלאביבדאנס, אינטימאדנאס, הרמת מסך, puf festival בפולה קרואטיה, AURA'23 Dance Festival בליטא ועוד… בין השנים 2013-2019 פעלה בחממה למחול – מעבדתרבות פיס כרקדנית,מפיקה וכוריאוגרפית ייסדה וניהלה את תוכנית הלימודים ליוצרים בתחילת דרכם "דיוקן האמן היוצר" במרכז לתיאטרון של עכו. בשנת 2021 הקימה את מרכז מחול "שינוע" בטירת כרמל ובתוכו היא מנהלת את הסדנה להכשרת רקדנים וכוריאוגרפים מיסודה של העמותה לקידום המחול בחיפה ואנסמבל מקצועי לרקדנים. מירב מנחה סדנאות של אימפרוביזציה בתנועה, תהליכי יצירה וכלים כוריאוגרפים בהשראת טכניקת מחול הבוטו ושיטת הטריינינג של גרוטובסקי. חברה בעמותת הכוריאוגרפים. סטודנטית ללימודי ספרות שירה ואומנות באונברסיטת חיפה.
בשנת 2020 יסדה את Ensemble Merav Cohen.
https://meravcohen.dance/#about
Merav.core@gmail.com
054-3130142
